החלטה בתיק עמ"י 10868-02-12

1.         בפניי ערר על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת אוסילה אבו אסעד) על פיה הורתה על שחרור של המשיב בחלופת מעצר שכללו מעצר בית למשך 5 ימים, התחייבות עצמית וצד ג' כל אחד על סך - 5,000 ש"ח, והפקדת מזומן בסך של - 5,000 ש"ח.

2.         המשיב נעצר ביום 05/02/12 בשעה 15:55 בגין חשד לביצוע עבירה של גניבת קטנוע מרחוב . בהודעתו השניה, הודה המשיב בעבירה מיוחסת לו והביע את חרטתו.

3.         היום הובא המשיב להארכת מעצר בבית משפט קמא, בה עתרה העוררת על סמך סעיף 17 (ד) לחוק המעצרים, להורות על הארכת מעצרו של המשיב למשך 5 ימים.

            ביהמ"ש קמא לאחר שעיין בחומר החקירה, ושמע טיעוני הצדדים, הגיע למסקנה כי אכן קיימות ראיות לכאורה, וקיימת עילת מעצר, עם זאת, חרף עברו הפלילי המכביד, אשר כולל מאסר על תנאי בר הפעלה, סבר בית המשפט כי יש מקום להורות על שחרורו בחלופת מעצר, ואכן הוא החליט כאמור לעיל.

4.         הן בהודעת הערר והן בטיעוניו בפניי, טען ב"כ העוררת כי בית משפט קמא שגה כאשר לא נתן משקל לעברו המכביד של העורר בעבירות רכוש וכן בעבירות סמים, וכלל מאסר על תנאי חב הפעלה. בנוסף טען, כי בית משפט קמא התעלם מהפסיקה בעניינים דומים, ואף התעלם מעדותו של המשיב, על פיה הודה בגניבת הקטנוע במטרה למכור אותו ולשלם חובות בשוק האפור, דבר המלמד לטענתה על קיומו של תכנון ופגיעה קשה מאוד באינטרס הציבורי ובבטחון הרכוש.

            מנגד, ביקש ב"כ המשיב לדחות את הערר, הפנה להחלטת ביהמ"ש קמא, לדידו המדובר בהחלטה ראויה וסבירה.

5.         לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה, נחה דעתי כי דינו של הערר להידחות, בכפוף לשינוי בתנאי השחרור שיפורטו בהמשך, ואלה נימוקיי:

            א.         בית משפט קמא אכן בחן בשלב זה את הראיות לכאורה, ולאור הודאתו של המשיב, קבע כי אכן קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לעבירות המיוחסות, בית המשפט אף הגיע למסקנה כי קיימת עילת מעצר, ולטעמי קיים ספק באשר לקיומה של עילת מעצר, מאחר ובפנינו המדובר באירוע חד פעמי ולא במספר רב של עבירות רכוש אשר בוצעו בהיקף ניכר ובאמצעים מיוחדים ומתוחכמים, כך שקיים ספק לקיומה של עילת מעצר לפי הלכת פרנקל. להדגיש, כי לא קיימת עילה סטאטוטורית למעצר עד תום ההליכים בעבירות רכוש, אלא הפסיקה קבעה שרק במקרים מיוחדים שהסברתי לעיל קיימת עילת מעצר בעבירות רכוש, וספק אם המקרה שלפנינו נמנה עם מקרים אלה.

            ב.         פסקי הדין אשר הפנה אליהם ב"כ העוררת, מתייחסים לעבירות רכוש חמורות בהרבה מהמקרה שבפנינו,  כאשר אחד המקרים מדובר על התארגנות של מספר עבריינים, אשר ביצעו עבירות בשיטתיות, תוך תחכום כפי שנקבע בפסיקה, מקרה אחר יוחסו לאותו נאשם עבירות של גניבת כלי רכב לצורך העברתם לרשות הפלסטינאית, כך שאין להחיל אותם מקרים על המקרה שבפנינו.

            ג.          אומנם למשיב עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש, אשר כולל גם מאסר על תנאי חב הפעלה, חרף זאת הלך וביצע עבירה של גניבה לאור היום, דבר המלמד על אופיו של העורר אשר אין עליו מורא של החוק. עם זאת, עבר מכביד לבדו, אין בו כדי להוות עילת מעצר עד תום ההליכים, עניין זה כמובן יישקל לכשייגזר דינו של העורר בתיק העיקרי.

            ד.         לאור עברו המכביד של העורר, ראוי להתערב במקצת בהחלטת בית משפט קמא לעניין מעצר הבית המלא.

6.         אי לכך ולאור האמור לעיל, אני דוחה את הערר, ובכפוף לכך שהעורר יישאר במעצר בית מלא בכתובת שנקבעה על ידי בית משפט קמא וזאת עד לתאריך 23/02/12.

            שאר התנאים אשר נקבעו על ידי בית משפט קמא יישארו על כנם.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תשע"ב, 06/02/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: ערין בראנסה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: